משבר גירושין המוביל להתפרקות התא המשפחתי משפיע על ההורה ועל הילד, החווים תהליך שינוי בו זמנית. בעת שההורה עסוק בתהליך הגירושין שלו ובהתמודדות עם המשבר, הילד עובר תהליך משברי, שבו משפחתו השלמה מתפרקת.
ההורה המתמודד בשתי חזיתות – אובדן הזוגיות ואובדן התא המשפחתי, נדרש כעת גם לתמוך בילד מבחינה רגשית על כל המשתמע מכך.
בתהליך משברי זה הילד זקוק להורה יותר מתמיד, עליו לחוש את המוגנות והחוזק של ההורה וזאת במיוחד בשעה שהתא המשפחתי מתפרק. תופעה שכיחה היא שהורים רבים מרוב מצוקתם בשלבים האלה, אינם פנויים רגשית דיים לתת את מלוא התמיכה והערנות הנדרשת למצבו הרגשי של הילד.

התפרקות התא המשפחתי יכולה להתבטא באופנים רבים. לעיתים ילדים מאבדים לא רק התא המשפחתי השלם, שבא לידי ביטוי בעזיבת האב את הבית, נשארים במחיצת אמא שמתמודדת עם משבר אישי ובצורך שלה בהערכות מחודשת כראש משפחה.
הגירושין מייצגים עבור הילד את התמוטטות התא המשפחתי והוא עלול לחוש בודד ונפחד.
ממחקרים שנעשו עולה כי השנתיים הראשונות לאחר הגירושין הן הקריטיות וידועות כבעלות אופי
משברי, כאשר בדרך כלל, לאחר כשנתיים ילדים מגלים התנהגות מסתגלת לגירושין. הפרידה
ותוצאותיה מהווים את פרק הזמן הקשה ביותר בחיי הילדים. הקרע המשפחתי גורם לתחושה
חריפה של הלם, פחדים וצער עמוק אצל הילדים. יש ילדים החשים שעולמם מתמוטט ויש כאלה
שחשים הקלה.

נשאלת השאלה- כיצד ניתן לסייע לילדים בהסתגלות לגירושין?
ממחקרים עולה כי קיימים שני משתנים העשויים לסייע בתהליך:
1. תמיכה רגשית לילדים-
ילדים הזוכים למענה והתייחסות רגשית למצוקותיהם, זמינות רגשית של ההורים, סביבה תומכת
מהמשפחה הקרובה וחברים, מגלים הסתגלות טובה יותר לגירושין.

2. מסגרת ושגרה יומית מסודרת שנבנתה על ידי ההורה המשמורן-
ככל שעוזרים לילד לשמור על שגרת יומו במהלך שעות הבוקר ושעות אחר הצהריים, ככל שברורים
לו מהם הגבולות וכללי המשמעת בתוך הבית, וככל שההורה הלא משמורן שומר על קשר סדיר
וקבוע עם הילד, הילד יצליח להסתגל טוב יותר למצב שנכפה עליו.

בדרך להסתגלות לגירושין חשוב להיות ערים לעובדה כי ילדים צריכים לעמוד בכמה מטלות רגשיות, שלהורה היכולת לסייע לו:
1. הילדים צריכים לקבל תמונה מציאותית אודות גירושי ההורים כדי שיוכלו לבנות מציאות ריאלית.
2. הילדים צריכים להתנתק מן הקונפליקט שבין ההורים ומן המאבקים סביב קבלת המשמורת.
3. הילדים צריכים ללמוד להתגבר על תחושת האובדן של התא המשפחתי השלם.
4. הילדים צריכים ללמוד להתגבר על תחושת הכעס והאשמה העצמית.
5. הילדים צריכים ללמוד לקבל את הגירושין כמציאות קבועה וסופית.

כאמור להורים תפקיד מפתח במתן כיוון, תמיכה ועזרה לילדם כדי שיצליח להתמודד עם מטלות אלו. בכל מטלה, עמדתו של ההורה תתרום רבות לעיצוב התמודדותו של הילד, כך למשל ככל שנהיה ברורים בהעברת מציאות הגירושין כמציאות סופית, אזי- הילד לא ישקיע כוחות בניסיון לשנותה.

קיימים שלושה גורמים שעלולים להקשות על הסתגלות הילד בגירושין:
1. איבוד ההורה הלא משמורן.
2. קונפליקט בין ההורים
3. ירידה בתפקוד ההורה.

לכן, ככל שנדע להתייחס לשלושת גורמי סיכון אלו, נוכל להפוך אותם לגורמי סיכוי(!):
1. שמירה על מקומו של ההורה הלא משמורן בחיי הילד, קביעות ומעורבות בחייו של הילד.
2. אי חשיפת הילד לקונפליקטים של הוריו, מזעור החשיפה ככל האפשר, במידת הצורך לגשת לגישור.
3. הרחבת רשת התמיכה להורה המשמורן- הן ברמה המשפחתית והן ברמה הקהילתית, מערכות שיסייעו להורה המשמורן במשימתו החדשה ובייחוד בתקופה הראשונה שלאחר הגירושין.

מומלץ לקבל הדרכה והכוונה כבר מהשלבים הראשונים של תהליך הגירושין.
משבר גירושין המוביל להתפרקות התא המשפחתי משפיע על ההורה ועל הילד, החווים תהליך שינוי בו זמנית. בעת שההורה עסוק בתהליך הגירושין שלו ובהתמודדות עם המשבר, הילד עובר תהליך משברי, שבו משפחתו השלמה מתפרקת.
ההורה המתמודד בשתי חזיתות – אובדן הזוגיות ואובדן התא המשפחתי, נדרש כעת גם לתמוך בילד מבחינה רגשית על כל המשתמע מכך.
בתהליך משברי זה הילד זקוק להורה יותר מתמיד, עליו לחוש את המוגנות והחוזק של ההורה וזאת במיוחד בשעה שהתא המשפחתי מתפרק. תופעה שכיחה היא שהורים רבים מרוב מצוקתם בשלבים האלה, אינם פנויים רגשית דיים לתת את מלוא התמיכה והערנות הנדרשת למצבו הרגשי של הילד.

התפרקות התא המשפחתי יכולה להתבטא באופנים רבים. לעיתים ילדים מאבדים לא רק התא המשפחתי השלם, שבא לידי ביטוי בעזיבת האב את הבית, נשארים במחיצת אמא שמתמודדת עם משבר אישי ובצורך שלה בהערכות מחודשת כראש משפחה.
הגירושין מייצגים עבור הילד את התמוטטות התא המשפחתי והוא עלול לחוש בודד ונפחד.
ממחקרים שנעשו עולה כי השנתיים הראשונות לאחר הגירושין הן הקריטיות וידועות כבעלות אופי
משברי, כאשר בדרך כלל, לאחר כשנתיים ילדים מגלים התנהגות מסתגלת לגירושין. הפרידה
ותוצאותיה מהווים את פרק הזמן הקשה ביותר בחיי הילדים. הקרע המשפחתי גורם לתחושה
חריפה של הלם, פחדים וצער עמוק אצל הילדים. יש ילדים החשים שעולמם מתמוטט ויש כאלה
שחשים הקלה.

נשאלת השאלה- כיצד ניתן לסייע לילדים בהסתגלות לגירושין?
ממחקרים עולה כי קיימים שני משתנים העשויים לסייע בתהליך:
1. תמיכה רגשית לילדים-
ילדים הזוכים למענה והתייחסות רגשית למצוקותיהם, זמינות רגשית של ההורים, סביבה תומכת
מהמשפחה הקרובה וחברים, מגלים הסתגלות טובה יותר לגירושין.

2. מסגרת ושגרה יומית מסודרת שנבנתה על ידי ההורה המשמורן-
ככל שעוזרים לילד לשמור על שגרת יומו במהלך שעות הבוקר ושעות אחר הצהריים, ככל שברורים
לו מהם הגבולות וכללי המשמעת בתוך הבית, וככל שההורה הלא משמורן שומר על קשר סדיר
וקבוע עם הילד, הילד יצליח להסתגל טוב יותר למצב שנכפה עליו.

בדרך להסתגלות לגירושין חשוב להיות ערים לעובדה כי ילדים צריכים לעמוד בכמה מטלות רגשיות, שלהורה היכולת לסייע לו:
1. הילדים צריכים לקבל תמונה מציאותית אודות גירושי ההורים כדי שיוכלו לבנות מציאות ריאלית.
2. הילדים צריכים להתנתק מן הקונפליקט שבין ההורים ומן המאבקים סביב קבלת המשמורת.
3. הילדים צריכים ללמוד להתגבר על תחושת האובדן של התא המשפחתי השלם.
4. הילדים צריכים ללמוד להתגבר על תחושת הכעס והאשמה העצמית.
5. הילדים צריכים ללמוד לקבל את הגירושין כמציאות קבועה וסופית.

כאמור להורים תפקיד מפתח במתן כיוון, תמיכה ועזרה לילדם כדי שיצליח להתמודד עם מטלות אלו. בכל מטלה, עמדתו של ההורה תתרום רבות לעיצוב התמודדותו של הילד, כך למשל ככל שנהיה ברורים בהעברת מציאות הגירושין כמציאות סופית, אזי- הילד לא ישקיע כוחות בניסיון לשנותה.

קיימים שלושה גורמים שעלולים להקשות על הסתגלות הילד בגירושין:
1. איבוד ההורה הלא משמורן.
2. קונפליקט בין ההורים
3. ירידה בתפקוד ההורה.

לכן, ככל שנדע להתייחס לשלושת גורמי סיכון אלו, נוכל להפוך אותם לגורמי סיכוי(!):
1. שמירה על מקומו של ההורה הלא משמורן בחיי הילד, קביעות ומעורבות בחייו של הילד.
2. אי חשיפת הילד לקונפליקטים של הוריו, מזעור החשיפה ככל האפשר, במידת הצורך לגשת לגישור.
3. הרחבת רשת התמיכה להורה המשמורן- הן ברמה המשפחתית והן ברמה הקהילתית, מערכות שיסייעו להורה המשמורן במשימתו החדשה ובייחוד בתקופה הראשונה שלאחר הגירושין.

מומלץ לקבל הדרכה והכוונה כבר מהשלבים הראשונים של תהליך הגירושין.

מבזקים